Михаэль Лайтман - Книга 12. Раскрытие Творца (старое издание)

הם כתבו שהאדם צריך להיות בן 40, נשוי ושכריסו מלאה בש"ס ופוסקים. אם נבין את המגבלות הללו על פי המשמעות הפשוטה של המילים נגלה שבלתי אפשרי ללמוד קבלה. שהרי אין אדם שיכול לומר על עצמו שהוא יודע ש"ס ופוסקים על בורים.

בעל הסולם מתאר את התירוצים הללו בתחילת ההקדמה לתלמוד עשר הספירות. אולם אם נבין את המגבלות כתנאים להבנה נכונה של הקבלה, נראה שהם נועדו בכדי למנוע את התלמיד מסטיה לא רצויה מדרך הלימוד הנכונה.

«גיל 40» הוא סימן לבינה, «אדם נשוי» הוא מי שרכש את החסרון המתאים והנכון לרוחניות, ו"מי שמילא כריסו בש"ס ופוסקים" הוא אדם שיודע לפרש את מה שהוא לומד, ולגשת לעצם הלימוד בצורה הנכונה.

מה שהשתנה בימינו זה שיש לנו היום יותר שפה, יותר תנאים ויותר נחיצות ללימוד הקבלה. בגלל שיש לנשמות צורך ללמוד קבלה, מתגלים מקובלים כאלה, כמו בעל הסולם, שכותבים פרוש שמאפשר לימוד בטוח מטעויות. הוא כותב למה סוף סוף הוא עשה את הפרוש הזה, בגלל שעל ידי הפרוש הזה לא תהיה שום הגשמה. לכן היום מותר לימוד הקבלה על פי ספריו לכולם.

מבין ארבע השפות הקיימות ללימוד על העולמות הרוחניים, שפת התנ"ך, הגמרא, האגדה או הקבלה, שפת הקבלה היא השפה המועילה והישירה ביותר. מי שלומד אותה לא יכול לטעות בהבנתה. היא לא משתמשת בשמות מהעולם הזה, אלא יש לה מילון מיוחד שמצביע באופן ישיר על כלים רוחניים, על אובייקטים רוחניים, על כוחות רוחניים והיחסים ביניהם.

הרב יהודה אשלג, מחבר פרוש הסולם על ספר הזוהר, הביע את הרגשותיו הרוחניות בכתבים הרבים שהוציא לאור. בין היתר הוא כתב גם שירים, ועל פי אותן הרגשות רוחניות הוא חיבר מנגינות.

המוסיקה עצמה, בנויה לפי האופן בו מרגיש האדם את העולם הרוחני. המיוחד בשפת הניגון הוא, שכל אחד יכול להבינה במידתו, גם אם לא נמצא בדרגתו הרוחנית של המלחין המקובל. לכן בהקשבה לניגוניו של בעל הסולם, כפי שהועברו על ידי בנו, הרב ברוך שלום אשלג, יש לנו הזדמנות להתרשם מהתפעלויותיהם הרוחניות.

ברוחניות המקובל משיג שני מצבים קוטביים: ייסורים, כתוצאה מהתרחקותו מהבורא, ותענוגים, כתוצאה מהתקרבותו לבורא. ההרגשה של ריחוק מהבורא מולידה ניגון עצוב, המבטא תפילת בקשה להתקרבות. ההרגשה של קירבה לבורא מולידה ניגון שמח, המבטא תפילת הודיה.

לפיכך שומעים בניגונים שני מצבים: געגועים ותשוקה לאיחוד, בזמן ההתרחקות, ואהבה ושמחה מגילוי השלמת האיחוד, בזמן ההתקרבות. שני המצבים יחדיו מבטאים את התייחדותו של המקובל עם הבורא.

המוסיקה הזו מעוררת בצורה ממש מופלאה אור מקיף לאדם ששומע אותה. מה שטוב בה זה שאדם לא צריך לדעת משהו על המוסיקה הזו לפני שמקשיב לה, כי הניגונים ללא מילים, והשפעתם על לב האדם ישירה ומהירה. כשחוזרים ושומעים אותה מתחילים לקבל התרשמות מאוד מיוחדת.

מכיוון שהצלילים מחוברים בדיוק על פי החוקים הרוחניים, החוקים שעל פיהם בנויה נשמת האדם, הם מדלגים בדרכם אל פנימיות האדם על ההכרה השכלית או הרגשית. השומע מרגיש שהם חודרים אליו הישר אל עומק נשמתו, ללא שום חציצה. זה קורה מכיוון שקיים קשר ישיר בין נשמת האדם לשורש הצלילים.

בשנת 1996 יצאה קלטת ניגונים שחוברו על ידי בעל הסולם. הניגונים מובאים כפי ששמעם הרב מיכאל לייטמן מרבו, ברוך שלום הלוי אשלג, בנו בכורו וממשיך דרכו של בעל הסולם. הם עברו עיבוד המתאים לזמנינו. תווי הניגונים מופיעים בספר «שמעתי», היוצא לאור על ידי עמותת בני ברוך.

«ההשגה מתחילה מתורת הנסתר ורק אחר כך משיגים יתר חלקי התורה. ולבסוף משיגים את התורה הנגלית.» (הגאון מוילנא. סידור)

«האיסור ללמוד קבלה היה רק לזמן קצוב עד 1490. ומ1540– והלאה צריכים לעודד את כולם לעסוק בספר הזוהר, מפני שרק על ידי לימוד הזוהר תבוא האנושות לגאולה הרוחנית ולביאת המשיח. ולכן אסור להתחמק מלימוד הקבלה.» (הרב אזולאי. ספר «אור החמה»).

«אי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטהרה הגדולה הזו, זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת, מה שאין כן בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם» (הרב יהודה אשלג ז"ל, ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ל"ו).

«אוי לאלו שלא רוצים ללמוד את הזוהר, מפני שהם מביאים לעולם עוני, מלחמות ואסונות.» («תיקוני הזוהר», תיקון 30)

«לימוד ספר הזוהר מעל ועדיף על כל לימוד אחר» (החיד"א)

«הגאולה וביאת המשיח תלויים רק בלימוד הקבלה». (הגאון מוילנא. ספר «אבן שלמה» 11,3)

«על לימוד הזוהר אין שום הגבלות…» (החפץ חיים)

«אם דורי היה שומע בקולי, היה לומד כבר מגיל תשע ספר הזוהר, וכך היה רוכש יראת שמים במקום חכמה חיצונית». (הרב איזיק מקומרנו, ספר «נוצר חסד»)

«אני קורא לכל אחד, להקדיש כל יום לכל אחד זמן ללימוד הקבלה, מפני שבזה תלוי ניקוי נשמתכם». (הרב יצחק כדורי)

א) «בריש מלים, מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה, מעת חורבן הבית ואילך, עד דורנו זה, שהכבידה עלינו במדה חמורה מאד, ומעוררת פחד שלא תשתכח ח»ו מישראל". המחיצה הזו היא מקור כל היסורים בכל ימי האנושות! ואותה רוצה לפוצץ בעל הסולם.

«והנה כשאני מתחיל לדבר על לב מי שהוא, אודות העסק בלימוד הזה, הנה היא שאלתו הראשונה, למה לי לדעת כמה מלאכים בשמים, וכיצד נקראים הם בשמותיהם, האם לא אוכל לקיים את כל התורה כולה על פרטיה ודקדוקיה בלי ידיעות הללו». היינו, שהנשאלים חושבים שחכמת הקבלה מדברת על דברים שלא שייכים לחיינו, אלא על מושגים מופשטים, רחוקים ולא חשובים לחיינו. הם חושבים שחכמת הקבלה היא מיסטיקה וסגולות.

ואחר כך שאלתו השניה: «שנית ישאל, הלא כבר קבעו חכמים, שצריכים מתחילה למלאות כריסו בש»ס ובפוסקים. ומי הוא שיוכל לרמות את עצמו, שכבר גמר כל התורה הנגלית, ורק תורת הנסתר חסרה לו".

ואחר כך השלישית: «שלישית, הוא מפחד שלא יחמיץ ח»ו מחמת העסק הזה. כי כבר קרו מקרים שנטו מדרך התורה בסבת העסק בקבלה. וא"כ הצרה הזאת למה לי. ומי פתי יכניס את עצמו בסכנה על לא דבר". מקובל לחשוב שאדם, המתחיל ללמוד את חכמת הקבלה בהכרח נחלש בקיום תורה ומצוות, מפני שדואג בעיקר לכוונה ולא למעשה.

ואז עולה השאלה הרביעית: «רביעית, אפילו החובבים את הלימוד הזה, אינם מתירים אותה אלא לקדושים משרתי אל, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול».

השאלה החמישית היא העיקרית: "ועיני הרואות, שבני תורה שבדורי, כולם המה עמי בדעה אחת, ושומטים ידיהם מלימוד הנסתר, וגם מיעצים לשואליהם, שבלי שום פקפוק מוטב ללמוד דף גמרא במקום העסק הזה.

ב) כל התרוצים כולם, לאי למידת חכמת הקבלה, נובעים מכך שהם לא מבינים מה היא תכלית הבריאה. מפני שלא מבינים את תכלית הבריאה, באות השאלות הזועמות לאדם: «מהו הטעם בחיי?», «מהי סיבת כל יסורי?» «מהי תכלית חיי?».

למרות שכל חוקרי הדורות ניסו לענות על השאלות האלה, בכל זאת הן עדיין נצבות לפנינו, מנקרות במוחינו, משפילות אותנו ומכאיבות לנו ללא תשובה. הפתרון הרגיל שאנחנו מוצאים לשאלות האלה הוא לשכוח מהן ולהסחף בזרמי החיים. לכן לימוד הקבלה מתאים רק למי שמתמיד ושואל את השאלות האלה ומחפש להן תשובה.

בעל הסולם מתאר זאת כך: "אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאוד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו. כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם. או ביתר דיוק, למי אני מהנה.